רחל זולברג וסוומי וישנו דבננדה

היא התוודעה ליוגה בשנת 1957, ומשם זה הפך לסיפור אהבה. שמונה שנים מאוחר יותר היא פגשה את סוומי ונקטסננדה, שהיה לה לגורו, וב-1971 עזרה לסוומי וישנו דבננדה להגשים חלום ולהקים את מרכז היוגה הראשון בארץ, בשיטת שיבננדה. תחנות הרוח של רחל זולברג, אחת ממורות היוגה הראשונות בישראל

רחל זולברג, אחת ממורות היוגה הראשונות בארץ, בשיטת שיבננדה. מייסדת קורס המורים במכון וינגייט, ומלמדת בו עד היום את קורס הבכירים המפגש עם היוגה.

ביום בהיר אחד בשנת 1957 טיילנו להנאתנו אני ובני דני בן השנתיים ונעצרנו ליד חלון ראווה של חנות ספרים. ספר אחד לכד את עיני, הספר יוגה ובריאות - קניתי אותו ונדלקתי על הנושא. הבנתי שאני זקוקה למורה כדי להבין ולפעול נכון, אך לא ידעתי איפה למצוא מורה.

זמן מה אחר כך, בזמן טיול עם בעלי ברחובות תל אביב, פגשנו זוג קרובי משפחה שגרו מחוץ לעיר. שאלנו אותם לאן פניהם מועדות והם ענו שקראו בעתון שהגיעה מורה ליוגה משנחאי והיא נותנת הרצאה והדגמות בתל אביב. כמובן שהצטרפנו אליהם. למחרת היום נרשמתי אצל המורה משנחאי - הגברת רחל ריסקין - כתלמידה מן המנין. נשארתי תלמידתה במשך שבע השנים הבאות ולא החסרתי אפילו שיעור אחד.

המורה של מורתי רחל ריסקין בשנחאי היתה הגברת אינדרה דווי, אשר היתה האשה הראשונה שנתקבלה כתלמידה אצל היוגי הגדול קרישנמצריה בדרום הודו .במהלך השנים הגברת אינדרה דווי לימדה בהוליווד את השחקנים שם, מהם ידועים מאוד, זו היתה יוגה אלגנטית מאוד.
את אינדרה דווי פגשתי לראשונה בזינל שבשויצריה ואחר כך בארץ בכנס השלום שאליו באו 600 יוגיסטים מכל רחבי העולם. היא נפטרה כשהיא בת 105.

סוומי ונקטסננדה

בשנת 1965 הגיע ארצה הסוומי ונקטסננדה מרישיקש, שהיה מזכירו האישי של הרופא הידוע סוומי שיבננדה. באתי לפגוש אותו ונשארתי תלמידתו במשך 18 שנים, עד יום מותו ב-2 בדצמבר 1982. הוא היה לי לגורו ממש והוא מאיר את דרכי גם היום.

פרחים במקום פצצות

לאחר בואו של סוומי ונקטסננדה ארצה התחילו לבוא מורים רבים. ביניהם הגיע בשנת 1969 סוומי וישנו דבננדה, אשר היה המדריך לתנוחות היוגה באשראם של סוומי שיבננדה ברישיקש. קיבלנו אותו בשמחה כאחיו ללמודים של סוומי ונקטסננדה ופגשנו מורה נלהב. בשנת 1971 סוומי וישנו דבננדה, שהיה ידוע כיוגי-טייס, הגיע ארצה בשנית. בתור דבר ראשון שהיה חשוב לו מאוד הוא החליט לעשות מסע לשלום על ידי כך שצעד במקומות שונים בארץ יחד עם חבורת תלמידים וכולם שרו שירים מקדמי שלום בשפת הסנסקריט. באותו זמן הוא התארח לארוחה בביתי וסיפר לנו על כוונתו לטוס מעל תעלת סואץ ולזרוק שם פרחים וכרוזים שדיברו על שלום במקום פצצות שזרקו שם. כשבעלי שמע על כך הוא נזדעזע והשתדל לשכנע את הסוומי לרדת מן הרעיון הזה, כי הוא מסוכן לא רק לו אלא במיוחד לנווט היהודי שלו. אך סוומי וישנו דבננדה היה נחוש שהדבר ישפיע לטובה על מצרים ועל ישראל ויצא לטיסה הזו במצב רוח עילאי ובתקוה חזקה.

סוומי התגורר אז במלון הילטון ובאותו הזמן התארח שם גם המנצח הנודע זובין מהטה, שאף הוא היה והינו עד היום שוחר שלום ושוחר ישראל. באתי במכוניתי לקחת את סוומיג"י לשדה וגם זובין מהטה הצטרף. כשהגענו לשדה התעופה, המטוס כבר חיכה שם - אך לנו, המלווים, לא נתנו להתקרב למטוס ואת זאת סוומיג"י לא היה מוכן לקבל. הוא רצה את זובין מהטה ואותי ליד המטוס, כדי שנעזור להעמיס עליו פרחים וכרוזים.
פה נדהמתי לראות נחרצות ורצון עז שכזה. סוומיג'י רץ - ואנו איתו - למשטרת שדה התעופה ולא נרגע עד שהרשו לנו להתקרב למטוס ולהיות לידו כשהוא המריא.

אלא שזמן קצר מאוחר יותר גיליתי שבעלי צדק, והמצרים ירטו את המטוס. זה נאמר ברדיו ואנו לא ידענו את נפשנו. תהינו מה נעשה. מי יעזור. הפניות לשגריר הבריטי בתל אביב, שכיהן גם כנציג להודים, לא הועילו ולא נשאר לנו אלא ממש לבכות על חוסר ההצלחה. אלה היו שעות קשות.
אך לתדהמתנו למחרת בבוקר צלצל הסוומי מקפריסין בקול ולב שמח, וסיפר שהמצרים התייחסו אליו ואל הנווט היהודי בדרך נפלאה. הוא סיפר שלקחו אותם לטיול לפירמידות ואף האכילו אותם, והם עומדים להמריא מקפריסין ארצה תוך זמן קצר, ואכן כך היה.

סוומיג'י הגיע ארצה שמח וטוב לה, ולאחר שאכלנו ארוחה טובה ביחד עם כמה מהחברים הפעילים ביוגה הודיע: אני עומד לפתוח מרכז ליוגה על שם מורי סוומי שיבננדה ומבקש מכם לדאוג לי לדירה ראויה תוך 24 שעות. למרבה הפלא, הצלחנו במשימה - מצאנו מקום מרכזי ומתאים בתל אביב, בתי רפאלה ומנהל המרכז לעתיד רכשו ריהוט בשוק הפישפשים ומרכז שיבננדה ליוגה נפתח בתל אביב.

מרכז שיבננדה ליוגה

במהלך השנים מיקום המרכז השתנה. סוומי וישנו דבננדה רצה להפעיל השפעה טובה של קרמה יוגה במקומות שבהם היו עוני וחיים עלובים, ואכן המרכז הראשון הוקם ברחוב הירקון פינת אלנבי, שבזמנו היה מקום עלוב והעולם התחתון התמקם בו. עם השנים נפתח מרכז בתחנה המרכזית בתל אביב, שגם היה זקוק לקצת חסד. אך בכל המרכזים הללו ושל אלה שבאו אחריהם שררו הרוגע, הנועם והשקט, המסירות והקרמה יוגה - היינו עשית הטוב ללא צפייה לגמול. אני מאושרת שהתמזל מזלי, ביחד עם משפחתי וחברי ליוגה, להיות שותפה לכל הנ"ל ומאחלת הצלחה וברכה לכל המורים.


קישור לכתבה ב nrg